ברשימת המחלות הזיהומיות המחייבות הודעה מיידית, ניתן למצוא מספר סוגים של קדחת נגיפית המורגית כמו מחלה הנגרמת על ידי נגיף האבולה ומחלה הנגרמת על ידי נגיף מרבורג ובנוסף ישנה דרישה להודיע מיידית על מקרים של כל סוג אחר של קדחת נגיפית המורגית.
מה הם הגורמים לקדחת נגיפית המורגית?
הנגיפים שגורמים לקדחת המורגית נחלקים לארבע קבוצות:
- Arenaviridae– נגיפי RNA חד גדיליים פלאומורפיים או ספריים. סך הכול ישנם כ-18 מינים שונים בקבוצה זו ולפחות שבעה מהם יכולים לגרום לקדחת נגיפית המורגית. כך לדוגמה Junin virus גורם לקדחת נגיפית המורגית ארגנטינאית ו-Sabia virus גורם לקדחת נגיפית המורגית ברזילאית עם מעורבות כבדית. למעט Lassa fever virus הגורם לקדחת לאסה, השכיח במדינות אפריקה, כל הנגיפים בקבוצה זו שכיחים בעיקר באמריקה ולכן נהוג לכנות אותם South American Hemorrhagic Fever Viruses (SAHF) או New World Arenaviruses. המאכסנים של נגיפים אלה בטבע הם מכרסמים שונים המפרישים את הנגיפים בעיקר בשתן. ההדבקה היא דרך מערכת הנשימה או מערכת העיכול והאיברים המושפעים ביותר הם הריאות, יותרת הכליה, הכבד והטחול.
- Bunyaviridae– קבוצה גדולה יחסית, המונה יותר מ-50 זנים של נגיפי RNA חד גדיליים עם מעטפת ספרית, הגורמים לתחלואה הן בבעלי חיים והן בצמחים. המינים העיקריים הגורמים לתחלואה בבני אדם הם Bunyavirus (לא גורמים לקדחת נגיפית המורגית), Phlebovirus (ישנם מספר זנים במין זה שמועברים על ידי יתושים וגורמים לקדחת נגיפית המורגית), Nairovirus (ישנם מספר זנים במין זה הגורמים לקדחת נגיפית המורגית, המועברים על ידי קרציות) ו-Hantavirus (במין זה ישנם כ-30 זנים שונים הגורמים לתחלואה בבני אדם).
- Flaviviridae– קבוצה נרחבת של נגיפי RNA חד גדיליים הכוללת שלושה מינים מרכזיים: Pestivirus, Hepacivirus ו-Flavivirus.
- Filoviridae– קבוצה הכוללת שני מינים של נגיפים: Ebula virus ו-Marburg Virus.
מה הם התסמינים של קדחת נגיפית דימומית?
באופן כללי ההסתמנות הקלינית של זיהום בנגיפים הגורמים לקדחת נגיפית דימומית דומה מאוד ואין אפשרות להבדיל בין התחלואות השונות מבלי להיעזר בבדיקות וירולוגיות. תקופת הדגירה של הנגיפים השונים נמשכת בין יומיים לשלושה שבועות ולרוב מהלך המחלה מתחיל בתסמינים שאינם ספציפיים כמו כאבי שרירים, חום גבוה וחולשה ניכרת.
תסמינים אופייניים של קדחת נגיפית דימומית כוללים בין היתר פגיעה במח העצם, פגיעה כבדית והפרעות במערכת הקרישה, הבאות לידי ביטוי בדימומים מפתחי הגוף ושטפי דם פנימיים.
כיצד מאבחנים קדחת נגיפית המורגית?
התהליך האבחוני מתחיל בחשד קליני לנוכח ההסתמנות הקלינית שמציג החולה. בהמשך יש לבצע מספר בדיקות מעבדה על מנת שניתן יהיה לבודד את הגורם לתסמינים. שיטות המעבדה המרכזיות המשמשות כיום לאבחון של נגיפי הקדחת הדימומית הן Capture ELISA, Antigen-Capture ELISA, אבחון מולקולרי המבוצע על דגימות של CSF, שתן ונוזלי גוף אחרים בשיטת PCR ועוד.
השיטה הטובה ביותר והמסוכנת ביותר כוללת בידוד של הנגיף בדגימות של שתן, דם או הפרשות מדרכי הנשימה העליונות. את הדגימות מדגירים במעבדה ולאחר מכן ניתן לזהות את הנגיף שגרם לתחלואה בשיטות שונות כמו התבוננות ישירה עם מיקרוסקופ אלקטרוני, אימונופלואורסנציה ועוד. על ידי בידוד הנגיף, ישנה אפשרות לזהות גם וירוסים שאינם מוכרים.
כיצד מטפלים בקדחת נגיפית המורגית?
- טיפול תומך – רוב החולים בקדחת נגיפית המורגית נמצאים במצב קשה ודורשים טיפול מוגבר או טיפול נמרץ הכולל ייצוב המודינמי, תיקון הפרעות קרישה, הנשמה מלאכותית, תיקון הפרעות אלקטרוליטיות, דיאליזה ועוד.
- טיפול תרופתי – Ribavirin היא תרופה אנטי ויראלית היעילה נגד נגיפים ממשפחת ה-Bunyaviruses ונגיפים ממשפחת ה-Arenavirises בלבד.
- טיפול בנוגדנים – במקרים מסוימים ניתן להעניק טיפול בנוגדנים, המבוסס על נסיוב שהופק מחולים שהצליחו לשרוד את המחלה.
- טיפול מונע לאחר חשיפה – בדרך כלל אין לתת Ribavirin לאנשים שנחשפו לנגיפים הגורמים לקדחת דימומית באופן אוטומטי. תחת זאת יש לעקוב אחרי מצבם במשך שלושה שבועות לאחר החשיפה ורק אם מופיעים תסמינים חשודים כמו חום גבוה, יש להתחיל את הטיפול התרופתי (אם מדובר בחשיפה לנגיפים הרגישים לתרופה). יחד עם זאת, יש מקום לשקול טיפול מונע לפני הופעת התסמינים אם מדובר בחשיפה בסיכון גבוה. הכוונה היא למשל לחשיפה להפרשות של חולה בדקירת מחט או מגע מיני.