קדחת השקע האפריקאי, קש"א או Rift Valley Fever היא מחלה נגיפית חריפה הפוגעת הן במעלי גירה והן בבני אדם ומועברת על ידי יתושים. הנגיף שמעביר את המחלה נפוץ בעיקר בדרום ובמזרח אפריקה וההתפרצויות המפורסמות ביותר של המחלה תועדו בנמיביה, קניה, מוזמביק, דרום אפריקה, מצרים, סודן ואוגנדה.
בבני אדם המחלה גורמת לתסמינים המזכירים את תסמיני השפעת, בבעלי חיים צעירים היא גורמת לשיעורי תמותה גבוהים ובבעלי חיים בהיריון היא מובילה להפלה. כך לדוגמה בהתפרצויות הקשות של 1951-1950 ו-1976-1974, נהרגו יותר משני מיליון כבשים (למעלה ממיליון כבשים בכל אחת מההתפרצויות) ובאחת ההתפרצויות הגדולות ביותר שהתרחשה במצרים בשנים 1980-1977, לצד שיעורי התמותה הגבוהים של בעלי חיים, נרשמה תחלואה של כ-200 אלף בני אדם ותמותה של קרוב ל-600 בני אדם.
מה הם הגורמים לקדחת השקע האפריקאי?
הנגיף הגורם למחלה שייך למשפחת ה-Bunyaviridae. הוא מסוגל לפגוע במגוון רחב יחסית של יונקים אך המאכסנים הטבעיים שלו הם בעיקר בני אדם, גמלים, בופלו, בקר, עיזים וכבשים. מתוך מגוון המאכסנים של הנגיף, הרגישים ביותר להדבקה הם הכבשים ולאחר מכן העיזים. מעבר לכל אלה, הנגיף יכול לפגוע גם באנטילופות, קופים, מכרסמים למיניהם, כלבים וחתולים.
הנגיף מועבר ברוב המוחלט של המקרים מבעל חיים חולה לבעל חיים בריא באמצעות יתוש ממשפחת ה-Culex. בבני אדם לעומת זאת ברוב המקרים ההדבקה מתרחשת על ידי מגע עם הפרשות, דם ורקמות נגועות של בעל חיים החולה במחלה. בנוסף תיתכן הדבקה בבני אדם בעקבות צריכת חלב שמקורו מבעל חיים נגוע וכן ישנם בני אדם שנדבקו במחלה לאחר שנעקצו על ידי יתוש שנשא את הנגיף.
מה הם התסמינים של קדחת השקע האפריקאי בעיזים ובכבשים?
קדחת השקע האפריקאי פוגעת בבעלי חיים בכל קבוצות הגילאים, אך בטלאים מופיעים התסמינים החמורים ביותר: בטלאים מתחת לגיל שבוע שיעורי התמותה עומדים על 95%, בטלאים גמולים שיעורי התמותה נעים בין 40 ל-60 אחוז ואילו בכבשים בוגרות, שיעורי התמותה נעים בין 15 ל-30 אחוז.
במקרים המוגדרים כ-peracute (חריפים מאוד), בעל החיים נמצא מת או שתוקפת אותו חולשה משמעותית והוא מתמוטט בפתאומיות ומת. במקרים המוגדרים כ-acute (חריפים) תקופת הדגירה נמשכת כ-24 שעות ולאחריה מופיעים תסמינים של חום גבוה, דופק מהיר, חוסר יציבות, חולשה, הקאות, הפרשה מוגלתית מהאף ומוות תוך 72-24 שעות. תסמינים מוכרים נוספים הם שטפי דם קטנים וגודש דמי בריריות ושלשול דמי.
במקרים המוגדרים כ-subacute (תת חריפים), הרלוונטיים בעיקר לכבשים בוגרות, תקופת הדגירה נמשכת בין שלושה לארבעה ימים בדרך כלל ומופיעים התסמינים הבאים: חום גבוה, ירידה בתיאבון, חולשה, צהבת, כאבי בטן, הקאות והפלות. כאשר המחלה פוגעת בעיזים, חומרתה לרוב נמוכה יותר.
מה הם התסמינים של המחלה בבקר?
גם בבקר המחלה משפיעה בחומרה בעיקר על בעלי חיים צעירים יחסית, כאשר שיעור התמותה בבעלי חיים אלה יכול להגיע ל-30%. בבקר בוגר לעומת זאת, שיעור התמותה מגיע לשני אחוז בלבד. התסמינים האופייניים בפרות בוגרות הם הפלות וירידה חדה בתפוקת החלב אך המחלה החריפה בבקר באה לידי ביטוי באופן דומה לאופן שבו היא באה לידי ביטוי בכבשים.
מה הם התסמינים של המחלה בבני אדם?
בבני אדם המחלה מתבטאת כמחלה חריפה דמוית שפעת הנמשכת לרוב כשבוע בלבד. יחד עם זאת, ישנו סיבוך המתרחש בשכיחות של 10-1 אחוזים, הבא לידי ביטוי בנזק לרשתית העין ומוביל בחלק מהמקרים לעיוורון זמני ואף קבוע. בנוסף יתכנו סיבוכים שעלולים להוביל למות החולה: דלקת כבד, דימום מאיברים פנימיים ודלקת מוח.
כיצד מאבחנים את קדחת השקע האפריקאי?
האבחנה מתבססת על התסמינים הקליניים שתוארו לעיל, ממצאים אופייניים בנתיחה שלאחר המוות (נזקים בכבד, דימומים באיברים פנימיים והצטברות נוזלים בגוון דמי בחלל החזה, הבטן והלב) ומספר בדיקות מעבדה (בידוד הווירוס וביצוע PCR, מבחנים סרולוגיים שונים ועוד).
כיצד מטפלים בקדחת השקע האפריקאי?
נכון להיום אין תרופה לטיפול במחלה הפוגעת בבעלי חיים, אך ישנן תרופות המיועדות עבור בני אדם שלקו במחלה. בין היתר מדובר בתרופה אנטי ויראלית הנקראת Ribavirin, ישנן תרופות אימונומודולטוריות המשמשות לטיפול בקדחת השקע האפריקאי ועוד. מניעת המחלה בבעלי חיים מבוססת על מתן חיסון וכן על טכניקות שונות שמיועדות לפגוע במעביר המחלה: ייבוש מקווי מים, שלוליות וביצות וכן ריסוסים ממוקדים במטרה לצמצם את אוכלוסיית היתושים.
מניעת המחלה בבני אדם מבוססת על מריחת תכשירים דוחי יתושים, לבישה של בגדים ארוכים, צריכת חלב מפוסטר בלבד ועוד. כמו כן בני אדם הבאים במדע עם בע"ח חולים, הפרשות ורקמות כמו וטרינרים, עובדי מעבדה או עובדי בתי מטבחיים, מחויבים להשתמש במסכות, כפפות וציוד מגן נוסף למניעת הדבקה.
למידע נוסף על נגיף הקורונה שזורע בהלה בעולם