יש שורה ארוכה של מחלות זיהומיות, אשר למרבה הצער כל אדם עלול לסבול מהן. מה שרבים לא יודעים הוא שיש מחלות שנחשבות לחמורות אף יותר מאחרות, מחלות שעל כל מי שחולה בהן חלה חוות דיווח במדינת ישראל.
המשמעות היא שמי שחולה במחלות האלה צריך להעביר דיווח על כך ללשכת הבריאות המחוזית שלו, כשמבחינה מעשית הרופא הוא שלרוב מבצע את הדיווח בפועל. במקרים דחופים – וזהו בהחלט תרחיש מתקבל על הדעת – יש לדווח טלפונית ללשכת הבריאות.
אנטרובקטריצה (כגון קלבסיאלה, אי קולי או אנטרובקטר) העמיד לאנטיביוטיקה מקבוצת קרבפנם עונה על ההגדרה הזו בדיוק. מבחינה מעשית המחלות האלה מחייבות הודעה אינדיבידואלית אבל לא מיידית, וזאת עקב מספר דפוסים ייחודיים שלהן ונגזרות שונות של הטיפול בהן.
מהן מחלות אנטרובקטריצה?
מחלות אנטרובקטריצה העמידות לאנטיביוטיקה מקבוצת קרבפנם מכניסות אותנו לעולם רחב ולא בהכרח פשוט להתמודדות. הן נמצאות בתוך קבוצת אנטיביוטיקה (קבוצת תרכובות אורגניות המביאות למותם או להפסקת ההתרבות של חיידקים), שכל התרופות השייכות לאיה הן בעלות הרכב כימי ואופני פעולה דומים.
תרופות מקבוצת הקרבנפם מכילות בתוכן טבעת של בטא לקטאס, כשמה שחשוב הוא ההיבט המעשי של התרופות האלה: העובדה שהתרופות הן בעלות פעילות יעילה כנגד מרבית הסוגים של החיידקים הידועים כיום, כולל חיידקים הנחשבים למורכבים מכיוון שהם יכולים לפתח עמידות מול סוגים אחרים של תרופות אנטיביוטיות.
הבעיה היא שבתחום הזה לא הכל הוא כה ורוד. כלל האצבע ברפואה הוא ששימוש הולך וגובר בתרופה עלולה להביא לפיתוח של עמידות כנגדה מצידם של החיידקים, וזה יכול להיות המקרה גם בתרופות מקבוצת קרבפנם. את התרופות האלה נהוג כיום להעניק דרך הוריד, כשהסיבה היא שהתרופות נחשבות לארוכות טווח ושמיועדות לטיפול בניקובים במערכת העיכול, הנובעת עקב זיהומים של מספר חיידקים. כאשר אותם החיידקים מפתחים עמידות בפני התרופות האלה, ברור שאחד הנשקים העיקריים בדרך להתמודדות איתם יורד לטמיון.
זו הסיבה שמחלות אנטרובקטריצה (כגון קלבסיאלה, אי קולי או אנטרובקטר) העמיד לאנטיביוטיקה מקבוצת קרבפנם נחשבות לרגישות כל כך. החשש של משרד הבריאות והגורמים הרפואיים הרלוונטיים הוא שבהיעדר הטיפול המחלות האלה תתפשטנה ותביא לנזקים משמעותיים לקבוצה גדולה יחסית באוכלוסיה.
שאלת הטיפול בבעיות החמורות האלה
אנטרובקטריצה (כגון קלבסיאלה, אי קולי או אנטרובקטר) העמידה לאנטיביוטיקה מקבוצת קרבפנם מחייבת טיפול מוקפד. גם אם כן היה ניתן לטפל בכל המחלות הזיהומיות האלה באמצעות תרופות מקבוצת הקרבפנם, הרי שממש לא בטוח שהיה מוחלט לעשות את זה: לתרופות יש תופעות לוואי לא נעימות כלל, לרבות אלגריות או פריחות.
שימוש בתכשירים ממשפחה זו עלול להביא לפרכוסים (בעיקר בתדירות גבוהה או כאשר אוכלוסיית היעד של הטיפולים היא ילדים). תופעות לוואי אחרות הן בחילות, שלשולים, הקאות או התקפי אפילפסיה אצל חולים שמצב הכליות שלהם בכי רע.
הרכבת תכנית הטיפולים ב אנטרובקטריצה העמיד לאנטיביוטיקה מקבוצת קרבפנם חייבת להיות מוקפדת ולקחת בחשבון את ההשלכות השונות של הטיפולים, וכמובן שגם את העובדה שחלק ניכר מהתרופות עלול לא להתאים בהקשר הזה.
נהוג כיום להשתמש בתרופות מקבוצת הקרבפנם בעיקר כאשר לא מזהים את הגורם המחולל של הזיהום, כשתוכלו למצוא שימוש תדיר בהם בבתי החולים למיניהם – הסיבה היא שבבתי החולים "חיה" בדרך קבע אוכלוסיה של חיידקים שמפתחת עם הזמן עמידות לרוב הסוגים של התכשירים האנטיביוטיים.
לא בטוח שהחיידקים לא יפתחו עמידות גם מול התרופות מהקבוצה הזו, אבל נראה שהסיכויים לכך הם נמוכים ביחס לרוב הסוגים האחרים של התרופות.