מחלת הלגיונירים היא מחלה חיידקית שאינה מדבקת (לא עוברת מאדם חולה לאדם בריא), הגורמת לדלקת ריאות. היא מועברת על ידי חיידק השייך למשפחת ה-Legionella, כשרוב מקרי ההדבקה מיוחסים ל-Legionella pneumonia.
שמה של המחלה ניתן לה משום שהיא התגלתה לראשונה לאחר התפרצות גדולה בבית מלון בפילדלפיה, שהתרחשה בזמן שנערך בו כינוס של הלגיון האמריקאי בשנת 1976. האנשים הנמצאים בסיכון יחסית גבוה לפתח את המחלה הם אנשים מעל גיל 65, מעשנים כבדים, חולים במחלת ריאה כרונית, חולי סוכרת, מטופלי דיאליזה וחולים הסובלים ממערכת חיסונית חלשה כמו חולי איידס או חולים אונקולוגים.
מה הם הגורמים למחלת הלגיונירים?
החיידק הגורם למחלת הלגיונרים, חודר לגוף דרך מערכת הנשימה בטיפות של מים מזוהמים, בגודל של עד חמישה מיקרון. החיידק משגשג בעיקר במערכות מיזוג אוויר של בניינים גבוהים, במערכות צנרת גדולות, במגדלי קירור ובמים חמים. לאור זאת, המקומות השכיחים ביותר להימצאותו הם חדרי סאונה, אניות ובתי מלון.
המחלה נחשבת בעיני רבים למחלת תיירים וזאת כיוון שניתן למצוא ריכוזים גדולים של החיידק בצנרת של בתי מלון. כמו כן בדרך כלל בצנרת הבית של תיירים, החיידקים יכולים לשגשג באין מפריע בשל היעדר זרימת מים. אי לכך, כאשר התייר שב לביתו ופותח את הברז, כמות גדולה של חיידקים נשטפת החוצה מהצינורות.
מה הם התסמינים של מחלת הלגיונירים?
תסמיני המחלה כוללים חום גבוה, שיעול יבש או שיעול עם ליחה וישנם גם חולים הסובלים משלשולים, בלבול, כאבי ראש וכאבי שרירים. תסמינים נוספים כוללים הקאות, חוסר תיאבון, פגיעה בזיכרון ועייפות ניכרת.
בדרך כלל התסמינים מתפתחים כיומיים עד עשרה ימים לאחר ההדבקה ומשך המחלה יכול להגיע למספר שבועות עד להחלמה מלאה. לעתים רחוקות בלבד המחלה תהיה חמורה או קטלנית, כשבדרך כלל החולים הסובלים ממחלה חמורה הם חולים בעלי מערכת חיסונית חלשה.
החיידק שגורם למחלת הלגיונרים יכול לגרום למחלה נוספת הנחשבת לקלה יותר, הנקראת Pontiac fever. מחלה זו באה לידי ביטוי בתסמינים דמויי שפעת הכוללים כאבי שרירים, כאבי ראש וחום, אך לא כוללים דלקת ריאות. מחלה זו לרוב חולפת מאליה תוך חמישה ימים לכל היותר.
כיצד מאבחנים את מחלת הלגיונירים?
האבחון כולל בדיקות מעבדה המבוצעות על דגימות של ליחה, שתן ודם. יש לציין כי לפי ההערכות של העוסקים בתחום, כ-90% מהחולים לא מאובחנים בצורה נכונה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שמדובר בגורם שאינו שכיח לדלקת ריאות ולכן בדרך כלל הרופא המטפל בחולה לא יעלה את החשד לכך שהוא סובל ממחלת הלגיונרים. כמו כן המחלה יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון רחב של תסמינים שאינם ספציפיים (שלשול למשל) ולכן לרוב לא יהיה זה פשוט לקשור את התסמינים למחלה הספציפית הזו.
כיצד מטפלים במחלת הלגיונירים?
החיידק שגורם למחלה מתרבה בתוך התאים ולכן הטיפול במחלה מבוסס על תרופות אנטיביוטיות המסוגלות לחדור לתאים בצורה טובה כמו טטרציקלינים. שיעור התמותה בהתפרצות המפורסמת ביותר של המחלה ב-1976, היה גבוה מאוד: 182 חולים נדבקו במחלה ומתוכם הלכו לעולמם 29 חולים.
תרמה לכך העובדה שהתרופות האנטיביוטיות שניתנו לחולים, לא היו מהסוג שחודר לתאי הגוף בצורה טובה. כיום לעומת זאת, שיעורי התמותה נמוכים יותר ועומדים על פחות מחמישה אחוז במקרים שבהם הטיפול ניתן בשלב מוקדם.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
מחלות ריקציוזיס אחרות | Other Rickettsial diseases – מהן וכיצד מטפלים בהן?