כלמידיה היא מחלת מין חיידקית, הנחשבת לשכיחה יחסית באוכלוסייה הכללית. כך לדוגמה בארה"ב לבדה מדי שנה מתגלים כשלושה עד ארבעה מיליון חולים חדשים. המחלה יכולה לפגוע בבני כל הגילאים אך שכיחה בעיקר בקרב צעירים בשנות העשרים לחייהם, הפעילים מינית.
לפי ההערכות העדכניות ביותר שיש בידינו כיום, נראה כי בישראל בין שניים עד שלושה אחוז מהאוכלוסייה בטווח הגילאים של 35-18, חולים בכלמידיה מדי שנה.
מה הם הגורמים לכלמידיה?
החיידק שגורם למחלה נקרא Chlamydia trachomatis. החיידק יכול לעבור מאדם חולה לאדם בריא בזמן קיום יחסי מין אנאליים, אוראליים או וגינליים (לא מוגנים). כמו כן בלידה נרתיקית, המחלה יכולה לעבור מהאם לתינוק.
חשוב לציין כי החיידק שמעביר את המחלה יכול לעבור לאדם בריא מאדם חולה בעקבות שימוש באביזרי או צעצועי מין משותפים ובכל מגע בין איברי המין, גם כשלא מתרחשת חדירה. החיידק נמצא בהפרשות הנרתיק בנשים ובנוזל הזרע בגברים ולכן אם נוזלים אלה באים במגע עם העיניים, יתכן שהחיידק יגרום להתפתחות של דלקת בלחמית העין.
מה הם התסמינים של כלמידיה?
בשל היעדר תסמינים בולטים, יתכן בהחלט שהחולה לא יהיה מודע כלל לכך שהוא סובל מכלמידיה. כפועל יוצא מכך, חלק ניכר ממקרי ההדבקה לא מאובחנים. במקרים שבהם מתפתחים תסמינים, לרוב הם יבואו לידי ביטוי כשבוע אחד עד שלושה שבועות ממועד ההדבקה. יחד עם זאת, ישנם חולים המפתחים תסמינים רק מספר חודשים לאחר ההדבקה.
כ-80-70 אחוז מהנשים שחולות בכלמידיה, לא יפתחו תסמינים כלשהם. במקרים שבהם מופיעים תסמינים, החולה יכולה לסבול בין היתר מכאבים בזמן הטלת שתן, דימום וסתי חזק מהרגיל, דימום לאחר או בזמן קיום יחסי מין, כאבים בבטן התחתונה, שינויים בהפרשות הנרתיקיות ועוד.
כמו כן ללא טיפול הזיהום עלול להתפשט לרחם. במקרים שבהם הזיהום התפשט לרחם, הוא עשוי לגרום למחלת אגן דלקתית ולבעיות פוריות, להעלות את הסיכוי להפלות וכן להריון חוץ רחמי.
בקרב גברים, שכיחות התסמינים עומדת על כ-50 אחוז, כשהתסמינים כוללים בין היתר כאבים באשכים, כאבים בזמן הטלת שתן והפרשה מימית או לבנה ועכורה מהפין. ישנם גברים הסובלים מתסמינים קלים יחסית, החולפים באופן עצמוני תוך מספר ימים.
יחד עם זאת, גם לאחר שהתסמינים חולפים, המטופל יכול להמשיך להדביק אנשים אחרים, שכן הזיהום נותר בגוף. מעבר לכך, גבר שלא פונה לקבלת טיפול עשוי לסבול בעתיד מסיבוכים שונים הכוללים דלקת מפרקים, בעיות פוריות ודלקת באשכים.
כל עוד החולה סובל מתסמינים כאלה ואחרים, טוב יעשה אם ימנע מקיום יחסי מין. כמו כן מומלץ להימנע מקיום יחסי מין במשך שבוע אחד לכל הפחות ממועד סיום הטיפול התרופתי.
כיצד מאבחנים כלמידיה?
אבחון המחלה כולל בדיקות מעבדה המבוצעות על דגימות הניטלות מצוואר הרחם או הנרתיק (בנשים) ומפתח השופכה (בגברים). כמו כן ניתן לזהות את נוכחות החיידק בבדיקת שתן. מומלץ לגשת לאבחון בכל מקרה שבו יש חשש להידבקות בכלמידיה, גם בהיעדר תסמינים (למשל במקרה שבו אדם בריא קיים יחסי מין עם אדם החולה בכלמידיה). בנוסף נשים הרות ונשים המתכוונות להיכנס להיריון מומלצות לגשת לבדיקה, שכן כפי שציינו, במקרים רבים המחלה נותרת א-תסמינית.
כיצד מטפלים בכלמידיה?
הואיל ומדובר במחלה חיידקית, הטיפול בכלמידיה מבוסס על תרופות אנטיביוטיות. התרופות המשמשות כיום לטיפול בכלמידיה הן דוקסיציקלין (פעמיים ביום במשך שבוע) ואזיתרומיצין (מנה בודדת), אך יתכן שיעשה שימוש בסוגים אחרים של אנטיביוטיקה כמו אופלוקסצין, אריתרומיצין או אמוקסצילין.
בכל מקרה שבו קיים חשד לכלמידיה במטופל, מומלץ להתחיל לטפל באמצעות אנטיביוטיקה מוקדם ככול האפשר ואפילו לפני קבלת תשובות המעבדה. אם ישנו סיכוי גבוה להתפתחות של סיבוכים, ההמלצה היא לבצע טיפול ממושך מהרגיל.
תופעות הלוואי של הטיפולים התרופתיים השונים אינן חמורות במיוחד וכוללות לרוב כאבי בטן, שלשולים, הפרשות נרתיקיות חריגות והרגשה כללית רעה. כל עוד החולה נטל את התרופות בהתאם להנחיות והשלים את הטיפול במלואו, לא יהיה צורך בביצוע בדיקה חוזרת. בדיקה חוזרת נדרשת לעומת זאת במקרים שבהם מדובר באישה הרה, במקרים שבהם התסמינים הופיעו מחדש וכן במקרים שבהם המטופל קיים יחסי מין במהלך הטיפול.