צרעת היא מחלה זיהומית שיכולה לגרום לעיוותים בעור ובגוף. מבחינה היסטורית מדובר על מחלה מרתקת שכן היא נטלה חלק משמעותי ביותר בתולדות האדם.
כבר בספר "ויקרא" ישנה התייחסות למחלה ובפרשת "מצורע", ניתן ללמוד על היחס לחולים בצרעת בתקופת המקרא. עדויות בנות אלפי שנים למקרי צרעת ניתן למצוא גם בסין, בהודו, במצרים ובפרס.
מה הם הגורמים לצרעת?
לפי הידוע לנו כיום, מקור המחלה במזרח אפריקה אם כי ישנם חוקרים רבים הסבורים שמקור המחלה במזרח הרחוק. לפי חוקרים אלה, המחלה הגיעה למדינות אירופה עם צבאותיו של אלכסנדר מוקדון שחזרו מהמזרח הרחוק לאחר מסעות הכיבוש. צרעת היא מחלה זיהומית כרונית ובני אדם מהווים ככול הנראה את המאגר העיקרי שלה בטבע. החיידק שמחולל את המחלה הוא קרוב משפחה של החיידק שגורם לשחפת ושמו הוא Mycobacterium Leprae.
הרופא שזיהה לראשונה את החיידק הוא הרופא הנורווגי Armauer Hansen ולעתים המחלה נקראת בשל כך על שמו (מחלת הנסן). הוא פרסם את הממצאים שלו על הקשר בין נוכחות החיידק להתפתחות תסמיני המחלה בשנת 1873 אך חלפו שנים רבות בטרם התגליות שלו התקבלו בקרב הקהילה המדעית העולמית. קצב החלוקה של החיידק הוא האיטי ביותר מבין כל החיידקים המוכרים לנו ועומד על חלוקה אחת מדי 16-12 ימים.
קצב איטי זה גורם לכך שהשינויים המתרחשים בגופו של החולה איטיים עד כדי כך שבמקרים מסוימים החולים כלל לא שמים אליהם לב. למעשה ביטויי המחלה יכולים להופיע שלוש עד 30 שנים לאחר מועד ההדבקה ואף מאוחר יותר.
מה הם התסמינים של צרעת?
תסמיני המחלה כוללים נגעים עוריים במגוון גדלים או נגע עורי בודד. הנגעים מוסננים בחלקם והינם בעלי צבע או גוון שונה מסביבתם. כמו כן העור באזור הנגעים מופחת או נטול תחושה, נטול יכולת הזעה ובמקרים מסוימים גם נטול תשעורת. ככול שהמחלה מתקדמת, מתרחשת פגיעה בעצבים ההיקפיים ובעקבות זה נגרמים בעיניים, ברגליים ובידיים, חסרים אוטונומיים, מוטוריים ותחושתיים.
בקרב כ-99 אחוז מהאוכלוסייה ניתן לזהות חסינות מולדת הגורמת לניטרול ה-Inoculum הראשוני ולמיגור של הזיהום, לפני שהחיידק מספיק לקנות אחיזה. בכחמישה אחוז מהאוכלוסייה מופיע לאחר ההדבקה ביטוי קליני שאינו ספציפי הכולל נגעים עדינים מסוג Erythematous שאינם אבחנתיים, הנעלמים מאליהם לאחר שהמערכת החיסונית מצליחה לגבור על הזיהום.
בקרב 1% מהחולים, החיידקים מצליחים להתגבר על מערכת החיסון ולגרום להתפתחות התסמינים המוכרים של המחלה. תסמינים אלו מגוונים ביותר ונעים בין שני קטבים להלן:
- Tuberculoid– מערכת החיסון מגיבה תגובה תאית יעילה ולכן הביטויים הקליניים הם קלים יחסית. ביטויים אלה כוללים נגעים בודדים, נטולי שיער, תחושה או הזעה, כשלרוב ניתן למצוא עצב פריפרי מוגדל בקרבתם של הנגעים.
- Lepromatous– מערכת החיסון מגיבה על ידי פיתוח נוגדנים (תגובה הומוראלית). כאשר מתפתחת תגובה הומוראלית בלתי יעילה, החיידקים מצליחים להתרבות באין מפריע בתוך תאי Schwann ובתאי השורה ולאחר מכן מסנינים את העצבים ההיקפיים ואת העור בכל חלקי הגוף. ביטויי המחלה במקרים אלה כוללים נגעים עוריים סימטריים מפושטים, רבדים מוסננים עם גבולות לא ברורים, הגדלה משמעותית של תנוכי האוזניים, פגיעה נוירולוגית המתבטאת בירידה בתחושה בכפות הידיים והרגליים, דלדול הגבות ובהמשך דלדול שיער הגוף באזורים נוספים ובשלבים המאוחרים ביותר מתרחשת קריסה של גשר האף ופגיעות מוטוריות חמורות.
בין שני הקטבים הנ"ל ישנו ספקטרום שלם של צורות הנקראות Borderline. התבטאויות אלו כוללות פחות נגעים עוריים בעלי גבולות חדים, פיזור שאינו סימטרי ומעורבות של עצבים ספורים בלבד. כאשר לא ניתן להגדיר לאילו מהקטבים הצורה קרובה יותר בשל ביטוי מגוון יחסית, נהוג להגדיר את הצורה כצורת ביניים אמיתית או אמצעית (True or Mid Borderline).
ישנם שני מצבי דלקת שיכולים להתפתח בקרב החולים בצרעת, הנגרמים בעקבות חוסר איזון של מערכת החיסון. מצבי דלקת אלה נקראים ריאקציות ויכולים להתפתח במהלך הטיפול התרופתי ואפילו מספר שנים לאחר השלמת הטיפול.
הריאקציה הראשונה נקראת Type 1 ובאה לידי ביטוי בדלקת חריפה בכל אזור שבו ישנם חיידקים בעצבים ההיקפיים ובעור וירידה חדה ופתאומית ברמת התפקוד של העצבים המעורבים (עם או בלי נפיחות, אודם וכאב). תגובה זו מופיעה בקרב חולים בצד ה-Tuberculoid וללא טיפול מתאים יכולה לגרום לנזקים חמורים ובלתי הפיכים.
הריאקציה השנייה נקראת ENL (Erythema Nodosum Leprosum) או Type 2 ובאה לידי ביטוי במוקדים דלקתיים בעור בכל חלקי הגוף. המוקדים המופיעים בגלים של עשרה ימים נראים כמו עקיצות כואבות ורגישות ומלווים בהרגשה כללית רעה, חום סיסטמי ולעתים גם בדלקת הענבייה ודלקת האשכים.
כיצד מאבחנים צרעת?
אבחון של צרעת מבוסס לרוב על ההסתמנות הקלינית, למרות שישנם כלים מעבדתיים שיכולים לסייע באישוש האבחנה. האבחנה הוודאית מתקבלת כאשר בנוסף לביופסיית עור משולי הנגע המאששת נוכחות של מתגים יציבי חומצה, מאובחן אחד מהממצאים הפיזיולוגיים הבאים:
- נגעים אדמדמים עם ירידה בפיגמנטציה.
- נגעים עוריים או נגע עורי בודד עם חוסר תחושתי או ירידה בתחושתיות.
- נגעים שאינם כואבים בכפות הרגליים או הידיים.
- נפיחות או גוש באזור הפנים או תנוכי האוזניים.
- עצבים פריפריאליים רגישים ומוגדלים.
כשמדובר באזורים שבהם המחלה אנדמית, ניתן להסתפק באבחנה המבוססת על הממצאים הקליניים. לעומת זאת באזורים שבהם המחלה אינה שכיחה, נהוג להיעזר בביופסיה עורית כדי לאשש את האבחנה.
כיצד מטפלים בצרעת?
הטיפול מבוסס על מתן "קוקטייל" הכולל שלושה סוגים שונים של תרופות: Daspone, Clofazimine ו-Rifampicin. הטיפול נמשך בין חצי שנה לשלוש שנים ולאחר סיום הטיפול יש לעקוב אחרי המטופלים בין חמש לעשר שנים, כדי שניתן יהיה לזהות מוקדם ככול האפשר התפתחות של ריאקציות או התלקחות מחודשת של הזיהום.