מאת: מכבי שירותי בריאות
מחלת הנשיקה היא זיהום נפוץ הנגרם בדרך כלל מנגיף EBV, העובר בקלות דרך רוק ולכן שכיח במיוחד בקרב ילדים, בני נוער וצעירים. למרות שמה הרומנטי, התסמינים רחוקים מלהיות נעימים וכוללים חום, כאבי גרון ועייפות מתמשכת. זוהי מחלה שמפריעה לשגרה לאורך שבועות ולעיתים חודשים, ולכן חשוב לזהות אותה בזמן ולהבין כיצד מתמודדים איתה נכון.
מהם התסמינים של מחלת הנשיקה?
תסמיני מחלת הנשיקה מופיעים לרוב ארבעה עד שישה שבועות לאחר ההדבקה, ועם זאת אצל ילדים קטנים הם עשויים להופיע מוקדם יותר. רבים חווים תחושה כללית של תשישות עוד לפני שהתמונה מתבהרת: כאבי גרון חזקים, חום שנשאר גבוה לאורך ימים, התנפחות של בלוטות הלימפה בצוואר, בבית השחי או במפשעה ותחושת כבדות שמורגשת בכל תנועה.
אצל חלק מהחולים מופיעים גם כאבי ראש, כאבי שרירים, אובדן תיאבון, שקדים מוגדלים ואפילו פריחה על העור. אחד הסימנים המובהקים הוא טחול מוגדל. בחלק מהמקרים הזיהום עלול לפגוע בכבד ולגרום לצהבת המתבטאת בגוון עור צהבהב ובעיניים צהבהבות, בעיקר בקרב אנשים בגילאי 30 ומעלה. בעוד שחום וכאבי גרון נרגעים בדרך כלל תוך כשבועיים, העייפות עלולה להימשך זמן רב הרבה יותר ולעיתים להפוך לתסמין המתמשך ביותר של המחלה.
כיצד המחלה משפיעה על היום-יום?
מחלת הנשיקה משפיעה באופן ניכר על השגרה: עייפות עמוקה, חולשה וכאבי גרון מקשים על עבודה, לימודים ותפקוד יומיומי בסיסי. גם לאחר שהחום יורד, רבים ממשיכים להרגיש מותשים במשך שבועות ואף חודשים, מה שמאט את קצב החיים ודורש מנוחה אמיתית. במקרים של טחול מוגדל או רגישות בכבד נדרש להימנע מפעילות גופנית מאומצת, מה שמוסיף מגבלה נוספת עד להתאוששות מלאה.
איך מאבחנים את מחלת הנשיקה?
האבחון מתחיל בדרך כלל בשיחה עם רופא, שמתמקדת בתסמינים ובמשך הופעתם. לאחר מכן מתבצעת בדיקה גופנית שיכולה לחשוף סימנים אופייניים, כמו: בלוטות נפוחות, שקדים מוגדלים, טחול או כבד רגישים למגע. כדי לאשר את האבחנה נדרשות בדיקות דם: בדיקה לנוגדנים שמזהים חשיפה לנגיף EBV ולעיתים גם ספירת דם שמראה על ריבוי תאי דם לבנים.
אצל נשים בהיריון חשוב להבדיל: לנגיף EBV אין כל השפעה על מהלך ההריון או על העובר. עם זאת, נהוג לבדוק גם נגיפים בעלי תסמינים דומים כמו CMV, אדמת או טוקסופלסמוזיס, שכן אלה עלולים לסכן את העובר. ברוב המקרים מדובר באבחנה פשוטה וברורה, אך חשוב לא להתעלם מתסמינים ממושכים של עייפות, חולשה או חום שנמשך מעבר למצופה, שכן הם עשויים להצביע על סיבוך או על צורך במעקב נוסף.
איך מטפלים במחלה?
אין טיפול שמעלים את הנגיף, ולכן ההתמודדות מתבססת על מנוחה מרובה, שתייה מספקת ושימוש במשככי כאבים להורדת חום והקלה על כאבי גרון. המחלה ויראלית ולכן אנטיביוטיקה אינה יעילה נגדה. במקרים מסוימים אנטיביוטיקה רק עלולה לגרום לסיבוכים מיותרים. רק אם מתפתחת דלקת חיידקית משנית הרופא ישקול טיפול אנטיביוטי. חשוב להימנע מפעילות גופנית מאומצת הכוללת מגע גופני (כמו כדורגל או כדורסל) לפחות חודש מתחילת הופעת התסמינים, כי טחול מוגדל עלול להיקרע – מצב שגורם לדימום פנימי חמור ומסכן חיים. כאב חד בצד הגוף מחייב פנייה מיידית לבית חולים.
איך ניתן להימנע מהדבקה?
הנגיף עובר דרך רוק ולכן הדבקה יכולה לקרות בקלות יחסית: נשיקות, שימוש בכלים משותפים, שתייה מאותה כוס או חשיפה לטיפות רוק בעת שיעול או התעטשות. בזמן המחלה, ולפחות חודשיים מתחילתה, מומלץ להימנע משיתוף כלים ומגע ישיר עם רוק כדי למנוע הדבקה של בני משפחה וחברים. למרות זאת, אין צורך לבודד את החולה, ההערכה היא ש-90% מהבוגרים נגועים בנגיף. רוב ההדבקות מתרחשות בתקופת הילדות המוקדמת וגורמות רק לעתים נדירות להופעת תסמינים. שמירה על היגיינת ידיים, רחצה לאחר שיעול או התעטשות והימנעות מחשיפה ישירה לרוק הם אמצעי מניעה יעילים ופשוטים.
לסיום
למרות שהתסמינים עשויים להיות ממושכים, מחלת הנשיקה לרוב חולפת מעצמה עם מנוחה והתנהלות נכונה. אם מופיעה החמרה, כאב חד או עייפות שלא משתפרת, חשוב לפנות לרופא לייעוץ ומעקב.
