לישמניאזיס

לישמניאזיס היא מחלה הנגרמת בידי טפיל הלישמניה ומועברת באמצעות עקיצה של זבוב החול. ההידבקות בה מתרחשת כאשר זבוב החול עוקץ את החיה הנגועה בטפיל ולאחר מכן עוקץ אדם, לאחר העקיצה, מוחדר הטפיל לתאים מקרופגים בעור ושם הוא מתרבה.

המחלה ידועה בשמה שושנת יריחו והיא קיימת בדרום אפריקה, אסיה ואזור הים התיכון כולל בישראל. שמה של המחלה בישראל, שושנת יריחו, מצביע על נפוצות באזור יריחו ומעלה אדומים, אך המחלה קיימת גם בבקעת הירדן, טבריה ועמק בית שאן.

מגמת התפשטות

לישמניאזיס היא מחלה אנדמית המתפרשת על יותר מ-80 מדינות בעולם וזוהי אחת מתשע המחלות הזיהומיות הנפוצות בעולם. עד היום ידועים כעשרים מינים של לישמניה הפוגעים באדם וההערכות מדברות על כשני מיליון חולים חדשים מדי שנה. נתוני ארגון הבריאות מצביעים על עלייה בתפוצת המחלה ובתחלואה האנושית אשר מושפעות מגורמים טבעיים ותנועת אוכלוסייה ותהליכי פיתוח.

טפיל הלישמניה

הטפיל הגורם למחלה הוא יצור חד תאי אשר מתמקם ומתפתח בתאי מערכת החיסון כאשר רק בחלק מהמקרים הנדבק בו מפתח תסמינים קליניים. הצורות העיקריות של טפיל הלישמניה הן לישמניאזיס של העור, לישמניאזיס של הריריות ולשימניאזיס של האיברים הפנימיים. בישראל המחלה מועברת על ידי נקבת זבוב החול ולעתים מקורה ממטיילים אשר שהו באזורים טרופיים.

הטפיל מצוי במאגר של חיות המאכסנות כגון שפני סלע או פסמונים ואינו עובר מאדם לאדם. זבוב החול המעביר את הטפיל הוא חרק קטן בגודל של כמילימטר אשר עקיצתו ברוב המקרים אינה מורגשת, במידה והזבוב העוקץ היה נגוע בטפיל, מתפתחת תגובה עורית בתוך שבועיים עד חודש מהעקיצה. התסמינים המתפתחים כוללים נגעים עוריים באזורים אשר אינם מכוסים על ידי בגדים המקלים על יכולת הזבוב לעקוץ.

בישראל ישנם שני מינים של הטפיל: לישמניה מאג'ור ולישמניה טרופיקה הגורמים למחלה עורית המתאפיינת בהופעת נגעים כדוריים אדמדמים הבולטים מעל פני העור וגדלים בהדרגה במשך מספר שבועות ולבסוף הופכים לכיבים בגודל של מספר סנטימטרים המתרפאים רק בחלוף חודשים ארוכים תוך השארת צלקות.

לישמניאזיס של העור

הצורה הנפוצה של המחלה בישראל, סימניה כוללים כיבים בעור המופיעים באזור העקיצה בדרך כלל בגפיים ובפנים. סוג זה של המחלה אופייני ליבשת אמריקה ומקורו בג'ונגלים של האמזונס. תקופת הדגירה של הטפיל נמשכת כשבועיים עד מספר חודשים ומשתנה לפי מין הטפיל ובתגובה החיסונית של האדם להדבקה.

הכיב הנוצר הינו עמוק ולעתים ניתן לראות פיזור בדרכי הלימפה, ייחודו של הטפיל הוא ביכולתו להתפשט גם לחלל הפה והאף ולגרום להרס של מחיצות האף ולנזק לחך, במקרים אלה התחלואה מוגדרת כקשה והטיפול בה הינו מערכתי תוך שימוש בתרופה אנטימוניום למשך כשלושה שבועות. לשימניה עורית היא סוג המחלה המכונה שושנת יריחו בשל הפגיעה בעור ללא נזק לאיברים פנימיים.

לישמניאזיס ויצרלית

ידועה גם כקדחת שחורה, זוהי מחלה מערכתית הקרויה כך בשל הופעת פיגמנטציה כהה על גבי העור. המחלה מתבטאת בחום גבוה ובירידה דרסטית במשקל, כאשר ללא טיפול מתאים היא מסתיימת במוות. המחלה גורמת לנזקים בתפקודי הטחול והכבד המלווים באנמיה, ירידה במספר תאי הדם הלבנים וברמת הגלובולינים.

אבחון ודרכי התמודדות

בכל הופעה של נגעים על גבי העור שאינם נרפאים יש לפנות לרופא, הבדיקה לאבחון המחלה היא בדיקת מעבדה מיקרוסקופית של דגימת רקמה הנלקחת מהאזור הנגוע. הבדיקה מאבחנת את קיומה של המחלה אולם לא את סוגה כאשר לצורך אבחון מדויק יש לבצע בדיקה מולקולרית מיחדת PCR המתבצעת במעבדות בית הספר לרפואה בהדסה.

המחלה נצפית בשנים האחרונות באזורים חדשים ברחבי הארץ ולמלחמה בהתפשטותה מושקעים מאמצים ומשאבים רבים בידי אנשי מחקר ומקצוע. ברחבי העולם מושקעים כספים רבים להתמודדות עם הבעיה, אולם לא נמצא פתרון ממשי אשר יכול למנוע ולהפחית את התחלואה. מדינת ישראל נוקטת במספר פעולות למלחמה בלישמניה הכוללות:

• פעולות הסברה וביצוע פעולות סביבתיות ניסיוניות להפחתת נוכחותם של זבובי החול בקרבת בני אדם.
• מחקרים הנערכים לצבירת ידע על דרכי העברת המחלה על מנת למצוא אמצעים יעילים להתפשטותה.

המחלה נרפאת מעצמה ללא טיפול לאחר כחצי שנה עד שנתיים וניתן לקצר את משך זמן ההחלמה בעזרת שימוש במשחות, כדורים או זריקות. טיפול רפואי מתחייב במצבים של ריבוי נגעים במיוחד באזור הפנים והוא יעיל בהפחתת והקטנת סימני הצלקת. מחלת הלישמניאזיס של האיברים הפנימיים ללא טיפול עלולה להיות קטלנית.

הטיפול באופן כללי במחלה נחלק לשניים:

• מניעה – זבוב החול פעיל בעיקר בשעות הלילה ולכן מומלץ להשתמש בדוחי חרקים ולהתכסות בלבוש ארוך.
• טיפול בנגע – לאחר זיהוי הנגע ובמידה ומדובר בנגע בודד הנוצר מטפיל לשימניה מאג'ור, ניתן להמתין להיעלמות הנגע ללא טיפול. במקרים בהם מדובר על נגעים רבים או כאלה הנמצאים באזורים רגישים כגון הפנים, יש לפנות לטיפול רפואי באמצעות משחות או זריקות תוך נגעיות. במקרים חמורים ניתן לטפל בטיפול פוטודינמי העושה שימוש באור לצורך הריפוי או בטיפולים מערכתיים הכוללים טיפול תוך ורידי.