שיתוק רפה חד הוא לא מחלה העומדת בפני עצמה אלא תסמין בלבד, הבא לידי ביטוי בשיתוק פתאומי וברפיון של הגפיים.
מדובר כמובן בתסמין המפורסם ביותר של מחלת הפוליו, אך תסמין זה יכול להיגרם על ידי מחלות ותסמונות אחרות כמו תסמונת גיליאן ברה למשל וסוגים שונים של גידולים. שיתוק רפה חד הוא התסמין השכיח ביותר של מחלת הפוליו ולכן ניטור המקרים של שיתוק רפה חד עד גיל 15, מאפשר לזהות מקרים חדשים של פוליו. כפועל יוצא מכך, במסגרת מבצע ביעור פוליו, שיצא לפועל ביוזמת ארגון הבריאות העולמי, הוחלט להכליל את השיתוק הרפה החד ברשימת המחלות המחייבות הודעה החל משנת 1996.
מה הם הגורמים לשיתוק רפה חד?
כפי שציינו, ישנם מספר גורמים שיכולים להוביל להתפתחות של שיתוק רפה חד. להלן המרכזיים שבהם:
- תסמונת גיליאן ברה – תסמונת גיליאן ברה (בעברית: תסמונת דלקת רב-עצבית עולה חריפה) היא מחלת חיסון עצמי הפוגעת במעטפת העצב (מיאלין). המחלה בדרך כלל מתפתחת לאחר שהחולה סבל ממחלה זיהומית. מערכת החיסון מזהה בשלב מאוחר יותר את המיאלין בתור הזיהום שפגע בגוף וכתוצאה מכך מופעלת תגובה חיסונית נגד המיאלין. המחלה יכולה לפגוע בבני כל הגילאים ויכולה להתפתח הן לאחר זיהום חיידקי והן לאחר זיהום נגיפי. התסמינים של גיליאן ברה מתחילים לרוב בתחושות נימול, חולשה, תחושת שריפה וכאבים בידיים וברגליים. התסמינים מתקדמים תוך מספר ימים ושרירי הגוף נחלשים בהדרגה עד כדי שיתוק. במקרים החמורים התסמונת משפיעה גם על שרירי הפנים ושרירי הנשימה.
- שיתוק ילדים (פוליו) – פוליו היא מחלה נגיפית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית. בכ-90% מהחולים, המחלה לא באה לידי ביטוי בתסמינים כלל, אך באחוז אחד מהחולים, הנגיף מצליח לחדור למערכת העצבים המרכזית ולפגוע בנוירונים מוטוריים. במקרים האלו הנגיף גורם לשיתוק רפה חד ולסוגים נוספים של שיתוק. עמוד השדרה הוא האתר השכיח ביותר הנפגע במקרים אלה ופגיעה בעמוד השדרה באה לידי ביטוי בשיתוק א-סימטרי, המערב את הרגליים בדרך כלל. במקרים הקשים ביותר, המחלה עלולה לגרום למוות כתוצאה משיתוק של שרירי הנשימה הבין-צלעיים ושיתוק הסרעפת.
- דיפתריה – דיפתריה (אסכרה או קרמת) היא מחלה של דרכי הנשימה העליונות, הנגרמת על ידי חיידק הנקרא Corynebacterium diphtheria. הרעלן שמפרישים חיידקי הדיפתריה הוא בין הרעלנים החזקים ביותר בטבע ויש ביכולתו לפגוע בין היתר בשריר הלב ובנוירונים של מערכת העצבים המרכזית.
מה הם התסמינים של שיתוק רפה חד?
המאפיין המובהק ביותר של שיתוק רפה חד המתפתח כתוצאה מהידבקות בפוליו הוא חוסר הסימטריות של הפגיעה, שלא משפיעה באופן שווה על שני צדי הגוף: ישנן קבוצות שרירים מסוימות המושפעות מהשיתוק בעוד שאחרות נותרות ללא פגע. בנוסף השיתוק מלווה בשלב הראשוני בעלייה של חום הגוף. הדפוס השכיח ביותר כולל שיתוק של רגל אחת או של יד אחת בלבד, אם כי מעורבות של הגפיים העליונות פחות שכיחה באופן כללי. במקרים שכיחים פחות נראה מעורבות של שתי הרגליים או של שתי הידיים.
במקרים של שיתוק רפה חד על רקע של תסמונת גיליאן ברה, יתכן מאוד שהשיתוק יהיה סימטרי ושיאופיין במהלך פרוגרסיבי הנמשך כעשרה ימים.
כיצד מאבחנים שיתוק רפה חד?
הואיל ומדובר בתסמין שיכול להיגרם על ידי סוגים שונים של מחלות ותסמונות, תהליך האבחון צריך לכלול מגוון בדיקות, שמטרתן לאבחן את הגורם לתסמין, תוך שלילת גורמים פוטנציאליים אחרים. יש לחשוד בכך שהנבדק סובל משיתוק רפה חד כאשר מדווח על טונוס מופחת בשרירים, ללא סיבה ברורה (כמו טראומה) שלא חולף.
כמו כן יש לוודא שהנבדק בן פחות מ-15. כשעולה החשד לכך שהנבדק סובל משיתוק רפה חד, יש לאסוף דגימות צואה ולבצע משטח גרון במהירות האפשרית על מנת לבצע בדיקות לזיהוי נגיפים וחיידקים שונים. את נגיף הפוליו ניתן לזהות בבדיקת דם.
כיצד מטפלים בשיתוק רפה חד?
הטיפול בשיתוק רפה חד משתנה בהתאם לגורם שהוביל להתפתחות השיתוק במטופל. כך לדוגמה הטיפול בתסמונת גיליאן ברה כולל אשפוז במחלקה נוירולוגית ואם התסמונת פוגעת בדרכי הנשימה, לרוב יועבר המטופל למחלקת טיפול נמרץ. כדי לסנן את מרכיבי מערכת החיסון שגורמים לתסמינים, יש לבצע Plasmapheresis וכן ניתן לטפל באמצעות עירוי של IVIG (נוגדן תוך ורידי).